אז מה אם את אחת ממיליוניי?

כשעברה שנה מאז הפסקת ההיריון שעברתי, הרגשתי צורך לציין את היום וישבתי לכתוב. יצא טקסט מאד אישי שמספר על החוויה שלי כאמא. כשהייתי צריכה להחליט החלטה כל כך קשה כמו להפרד מהתינוקת שבבטן שלי, בשבילה, בשבילי וכי זה היה הדבר שהחלטנו שנכון עבור המשפחה שלנו. כשהגיע אוקטובר, חודש המודעות לאובדן היריון ולידות שקטות, רציתי לפרסם חלקים מהטקסט הזה, כדי לשתף אנשים בתחושות שנשים וגברים רבים נושאים איתן.ם בשקט, כל אחד מסיבותיו, אבל מה שבטוח, נשארים לבד.

לבד מול החברים, הסביבה, המשפחה, שהרבה פעמים לא יודעים איך לעזור, או בכלל לא שותפים למה שקרה. ולבד מול גורמים רפואיים, שאמנם בהקשר של לידות שקטות עשו ועושים התקדמות יפה ומרגשת, אבל בהקשר של הפלות והפסקות היריון הדרך עוד ארוכה.

נכון, חודשי וימי מודעות צצים בימינו כפטריות אחרי הגשם, וכבר קשה לעקוב. אבל הרעיון הוא ברור. יש כאן נושא שדורש תיקון. כי יותר מדי א.נשים סבלו וסובלים.ות ממנו.

כשמסתכלים החוצה, לטבע, אפשר לראות כמעט בכל זן צומח, או חי את הבסיס לכך שאובדן היריון הינו דבר טבעי וחלק בלתי נמנע מהטבע שלנו. מכל צמח בודד- עץ, פרח, ירק, יווצרו זרעים/גרעינים רבים מתוך ידיעה שלא מכל זרע/גרעין יצא צאצא בריא שישרוד את טלטלות החיים ויזכה לגדולות. כך גם בעולם החי, שבו לרוב בעלי החיים נולדים מספר רב של צאצאים (עד עשרות ומאות ביצורים עם רמת שרידות נמוכה). וגם אצלנו, במקור תוכננו עם יתירות גבוהה- מאות מיליוני זרעים, מליוני ביציות וחלון פוריות של כ-30 שנים (הזמן שיש לאשה מחזורים סדירים וביציות תקינות). אז כן, אובדן היריון הוא תופעה טבעית ונפוצה מאד. ועדיין. אין בזה מספיק נחמה.

למען הסדר- אובדן היריון מדבר על כל מקרה בו היריון אינו מסתיים בלידת תינוק חי. זה יכול להיות בעקבות הפלה טבעית בכל שלבי ההיריון, הפסקת היריון יזומה בעקבות מומים או סיבות אחרות, ומקרים של הפסקת דופק עובר שבעקבותם אשה עוברת לידה שקטה.

מתוך מאמר במגזין הרפואי Lancet*, בשנה אחת מתרחשים כ-23 מיליון מקרים של אובדן היריונות בכל העולם. נתון שאפשר לתרגם ל-44 אובדני היריונות בכל דקה! הסיכוי לאובדן היריון הוא 15.3% מכלל ההיריונות, ואחוז הנשים שעברו הפלה אחת בחייהן עומד על 10.8%. אבל, אין בנתונים האלה להקטין את גודל האובדן.

יש בהם כדי לתהות: א. איך יכול להיות שאנחנו לא מודעים לשכיחות הגבוהה של הפלות / אובדני היריון בסביבתנו. ב. נכון שבכל אשה יש פחד כזה או אחר שמשהו ישתבש, וכל בדיקה תקינה היא הקלה גדולה, ועדיין, זה נראה מאד רחוק שמשהו באמת יקרה. לזה כנראה אחראית האבולוציה, שטיפחה היטב את יצר החיים שבאופן בריא שומר על האופטימיות שלנו.

ג. איך מאפשרים לאשה לעבור אובדן היריון בצורה שתאפשר לה ריפוי מיטבי, גם כשהיא אחת ממיליוניי. גם כשכמעט כל אשה שישית עברה איזה שהוא אובדן. עדיין- לתת לגיטימציה לכל תחושה, רגש, מצב פיזי ונפשי שמתפתח. כדי שאשה תוכל לקום ולהמשיך בטוב, ולא מתוך הקטנה של האירוע.

כי כל אובדן היריון הוא חלום שהתנפץ. ילד שלא נחגוג את החיוך הראשון שלו, את השן הראשונה שיצאה לו, שלא נתמוגג מהחיבוק שיקבל מהאח שכבר מחכה לו כל כך, ותאריך אחד רחוק שיעבור בלי שיקרה בו כלום. באופן יחסית טבעי, ככל שאובדן היריון מתרחש בשלבים מוקדמים יותר, כך יש "ציפיה" מאשה ומהזוג להתגבר על האירוע מהר יותר. וההתייחסות של המערכת הרפואית היא טכנית בלבד. בארץ יש גם את הענין של לספר על ההיריון רק משבוע 12-14. אחרי שהבדיקות הראשונות עוברות בשלום, ונראה שההיריון תקין. זה כמובן ענין אישי, אבל לדעתי זו טעות שגם מובילה לחוסר מודעות הזה. כי אם נשים רגע בצד אמונות תפלות וכאלה, אם יקרה משהו ונאבד את ההיריון, לא כדאי שהקרובים אלינו יוכלו לתמוך ולסייע? שלא נשאר עם זה לבד?? כמובן שכל אחת (ואחד) מתמודדים עם זה באופן שונה, אך חשוב שאנחנו כחברה וכמערכת רפואית ניתן את הלגיטימציה לעבד כל אובדן בכל שלב בין אם זו לידה שקטה, הפלה ספונטנית בשבוע 9, או הפסקת היריון יזומה בשבוע 19.

אבל איך עושים את זה?

אז בחזרה לפוסט שלי. הגיע אוקטובר, והעליתי את החוויה שלי. פוסט מאד אישי וכואב. אחרי חצי שעה מחקתי את הפוסט. הרבה מהתגובות שקיבלתי היו מציפות וממש לא הדבר שאליו כיוונתי. אני יודעת שהכל היה מתוך רצון טוב, אבל זה ממש לא מה שהייתי צריכה אז. לא רציתי שירחמו, וגם החשיפה האישית היתה גדולה עלי. רציתי שזה יהיה מוכר, שזה יכול לקרות לכל אחת, שידעו שזה אירוע שצריך להחלים ממנו, ושמי שנמצאת עמוק בתוך זה עכשיו, תדע שהיא לא לבד, ושכל מה שהיא חווה זה בסדר, ושזה לא יהיה ככה לתמיד.

כמה חודשים אחר כך ראיתי פוסט של מישהי מוכרת בפייסבוק, שסיפרה שגם היא נכנסה לסטטיסטיקה הפחות נעימה, ונאלצה לעבור הפלה. היא דיברה על הצורך בפרופורציות בחיים, בהכרת תודה על מה שיש, וביקשה שלא יגיבו לה על זה. שזה אישי ושקשה לה להתמודד עם עצות ושיתופים אחרים, אבל פשוט רצתה לשתף, כדי שמי שחוותה את זה גם, תדע שהיא (והוא) לא לבד. ושגם החיים שלה הם לא תמיד חד קרן סגול. התחברתי לזה מאד.

אז שנה אחרי, אני כותבת את הפוסט הזה, מתוך מקום קצת אחר. ורוצה לומר שכן, זה קורה כי זה חלק מהחיים, וחשוב שנכיר את זה כדי להחלים בטוב. ואם אתם מכירים אשה/זוג שעברו אובדן היריון, תקראו את הדברים, כדי שתדעו מה מרגישים, ואיך אתם יכולים לעזור - 1. החזרה בידיים ריקות הביתה היא קשוחה. אבל אין באמת הכרה חברתית לזמן שצריך להתאבל. תאפשרו לה את זה, הפרידה וההתאבלות הם קריטיים להחלמה. זה לא הזמן לשמוע שזה קורה / זה היה לטובה / שזה קרה גם לכן וכו. זה זמן לחבק, להיות יחד, ולהיות עצובים כמה שצריך. או לתת לה את השקט לכאוב.

2. בימים הראשונים יכול להיות גם כאב פיזי מהפעולה- תציעו עזרה באוכל, כביסות, בלהיות עם הילדים שבבית. 3. תשאלו איך היא (או הם.ן) מרגישה. לרוב היא תשמח לשתף. אתם תרגישו אם לא. אחד הדברים שלי הכי הפריעו, היה כשהייתי עם אנשים קרובים שלא ידעו שעברתי הפלה. זה הרגיש לי כמו דרקון ענק בחדר. רציתי שיידעו, שיכירו את העצב הזה שאני לוקחת איתי. כי אחרי שאזרתי כוחות לספר, אז הוא כבר נהיה קטן הדרקון הזה, כזה שאפשר לשאת. 4. אין צורך להגיד יותר מדי ולנסות לנחם. זה עצוב, זה כואב, יכול להיות שזה קרה גם לך/לשכנה/לאחות.. זה עדיין כרגע החלום שלה שהתנפץ. וכל נסיון להתנחם בילד הבא שיהיה וכו' הוא ביטול של התינוק שהרגע אבד. 5. אנחנו יצור חברתי, וזקוקים אחד לשני כדי להתגבר (יש לזה אפילו הוכחות מדעיות, הורמונים וכאלה). תהיו איתה. תפנקו באיזה אוכל טעים, תצאו לצעידה בשכונה, תסעו לים, לטבע, לשופינג.

6. זה יכול לקחת זמן, וכל אחת שונה, וזה בסדר. מה שכן-

אובדן היריון בכל שלב, מעבר לאובדן, מערב מצבים הורמונליים שונים, ויכול להוביל לדכאון וחרדה. במידה ונראה שהאשה מתקשה לתפקד, מומלץ לערב קרובים אחרים ולנסות להפנות לטיפול מקצועי.

7. ושוב, תתעניינו, תרימו טלפון, תשאלו מה שלומה ומה שלום כולם בבית.

*כמובן שכל הדברים מתייחסים גם לבני/בנות הזוג שמתמודדים ולא תמיד מקבלים את ההכרה והתמיכה הראויה.

ודבר אחרון, בנוגע לתפקוד מערכת הבריאות, כאמור יש עוד דרך ארוכה לעשות כדי שנשים יחלימו בצורה טובה פיזית ונפשית מאובדני היריון. אבל זה כבר נושא לפוסט אחר.

כן חשוב לי להזכיר מרכזים חדשים שנפתחו ותומכים בנשים במצבים אלה- - מרפאת חווה בבי"ח שיבא - מרפאה לבריאות נפש האשה, שנותנת מענה נפשי לנשים בצמתים הורמונליים נשיים- סביב היריונות, טיפולי פוריות, לידות, אובדן היריון ועוד. - מרפאת "בדרכך"- מרכז לליווי סיום היריון בשיבא. מרכז ייחודי וראשון מסוגו בארץ, שהוקם בשיבא על מנת לסייע למטופלות הנזקקות לסיום הריון בשליש הראשון והשני, ולהקל, ולו במעט, על החוויה הכואבת. המרפאה מציעה תמיכה רפואית ורגשית. וכן ארגונים כגון- "קרן בריאה" שפועלים בכדי לשפר את הטיפול הרפואי בנשים בכלל, ובפרט בנשים במצבים רגישים שחוו אובדן היריון וטראומות מיניות, על מנת לספק להן טיפול מיטיב שיפחית את הסיכוי לפוסט טראומה נלווית לסיטואציה.